הסיפור של
בובע גולדע.

'בובע' זה סבתא ביידיש, 'גולדע' - זהב. ככה קראו לאמא של סבתא שלי, ובזכותה נולד השם של הבלוג הזה.

בובע גולדע ע"ה היתה צדקת אמיתית בירושלים של פעם. בתפקידה כטבחית בישיבה, היתה נוהגת לפנק במאכליה הערבים את תלמידי הישיבה המובחרים. כאשר היתה רואה בחור שהשקיע ולמד טוב, מיד הגישה לו מנה נוספת.

אהבתה למטבח השתלבה עם אהבת החסד שפיעמה בה - מדי שבוע היו יוצאים מביתה מאכלים ערבים שנשלחו לנצרכים בירושלים העתיקה, ותמיד ידעו כולם כי במטבחה של בובע גולדע ניתן למצוא אוכל חם ואוזן קשבת.

עד היום תוכלו למצוא אנשים מבוגרים מתהלכים ברחובות מאה שערים, שלמשמע השם 'בובע גולדע' חיוך נפרש על פניהם, וריח הקציצות והדגים עוד עולה באפם..

מאז ומתמיד אהבתי בישול ואפיה, נהניתי ליצור ולהשקיע ולגלות דברים חדשים. לאט ובהדרגה התחלתי לאסוף מתכונים למחברת שלי. בכל פעם שטעמתי מאכל מוצלח — ביקשתי מיד את המתכון. גם במתכונים שכבר הכנסתי למחברת — לא הפסקתי להוסיף טיפים ושדרוגים במתכון עצמו. למחברת שלי נכנסו רק מתכונים שניסיתי בבית והצליחו!

לאט לאט מחברת המתכונים שלי התמלאה... מצאתי את עצמי מספקת מתכונים למשפחה ולחברות —

כשאני רואה ילד אוכל בתאבון אוכל ביתי, אשה עייפה מתענגת על פרוסת עוגה חמה, או בחורצ'יק שמנשנש ישירות מהסיר,

משהו מתרחב לי בלב. זו הנאה ששווה כל מאמץ!
כן, גם לשטוף את הסיר אחר כך...

התחלתי לפרסם את המתכונים שלי במייל, בתחילה בצורה חובבנית, ולאט לאט השתדרגתי. ממתכון פשוט בכל שבוע, הפך השם 'בובע גולדע' למותג.

מפה לאוזן או יותר נכון לומר, ממטבח למטבח וממייל למייל, נפוצה השמועה, והתרחבה הקהילה, עד לממדיה כיום, ב"ה.

כאן אני אוספת את כל מה שלמדתי במטבח - מסבתות, מאמהות, מחברות, ומהרבה נסיון וטעימות. כל מתכון שתמצאו כאן נבדק, נטעם, והוגש סביב שולחן אמיתי עם אנשים אמיתיים. אין כאן צילומי סטודיו מושלמים - יש מטבח חי ונושם (וערימת כלים בכיור 😉).